אחד מאירועי חגיגות היובל היה סיור באזור דרום ת"א (נוה צדק, שוק לוינסקי והסביבה) שהכותרת שלו הייתה אוכל. כך מצאנו את עצמנו חבורת נשים בגילאים שונים מ- 20ועד 60, הולכות אחרי מדריך מקסים בין סמטאות ורחובות ראשיים, מנשנשות את דרכנו בעקבות הריחות והטעמים בסביבה. לקראת אמצע הסיור הגענו למאפייה קטנה, שנראית כאילו מישהו שכח אותה אי שם בשנות השבעים המוקדמות.

ירדתי את שלושת המדרגות לתוך קפסולת הזמן הזו בחשש גדול, מוכנה להתמודד עם איזו "סברינה" מלאת סירופ סוכר או נשיקות מרנג צבעוני שיונחו בפני. החששות שלי התפוגגו להם ברגע קטן וקסום שבו נפגשתי לראשונה עם עוגיות המרציפן הטעימות ביותר שאכלתי מימיי.

מאז הסיור הזה חזרתי למאפיה הזו עוד פעמיים - פעם אחת הצלחתי למצוא אותה, ובפעם השניה כבר לא. למזלי הרב דודתי היקרה תמי זכרה את המקום (באופן מפתיע יש לציין), והחליטה שהעוגיות האלו - ששוות את משקלן בזהב - הן המתנה מושלמת ליום ההולדת של אבא שלי, כך שלפני מספר שבועות מצאתי את עצמי מתענגת שוב על טעמן הקסום. מכיוון שאת המאפייה אני לא מצליחה למצוא, החלטתי שאני חייבת לפצח את המתכון שלהן, ונכנסתי לסדרת ניסויים ארוכה ומסובכת שכללה כל מיני הרכבים ותצריפים מוזרים של חומרי גלם, בנסיון להגיע למתכון עוגית המרציפן המושלמת. אני חייבת להודות שעד היום לא הצלחתי לפענח את הסוד. מה שכן הצלחתי זה ליצור את המתכון שלפניכם, שיוצר עוגיות מרציפן מקסימות, מתוקות וכיפיות שאני תמיד אוהבת שיש בבית.

 

את המתכון של העוגיות המיתולוגיות אני ממשיכה לנסות לפענח...

 

מרכיבים


300גרם מרציפן


4חלבונים


250גרם אבקת שקדים (שקדים טחונים שטחנתי עוד קצת במעבד מזון)


150גרם אבקת סוכר


איך מכינים?


מחממים תנור ל-120מעלות ופורשים נייר אפייה בשתי תבניות.

מפרידים את הצהובים מהלבנים.

 

 

מערבלים את המרציפן עם החלבונים במיקסר עם וו גיטרה במהירות בינונית עד שהתערובת אחידה – היא נהיית די נוזלית וזה בסדר גמור.

 

 

מערבבים את  אבקת השקדים עם אבקת הסוכר בקערה נפרדת, 

 

 

מנמיכים את מהירות המיקסר, ומוסיפים פנימה את התערובת.

נותנים למיקסר לעבוד עד שהתערובת אחידה.

מעבירים לשקית זילוף עם פייה חלקה (או אפילו בלי פייה).
מזלפים עוגיות קטנות בקוטר 2ס"מ (אפשר גם גדולות יותר, תלוי מה מתחשק לכם) 

 

 

ושומרים בינהן מרווח של לפחות חצי סנטימטר, הן נוטות להתפרס באפייה.
אופים כ- 25דקות עד שהעוגיות מתייצבות ומעט יבשות למגע. חשוב לחכות שהן יתקררו קצת לפני שמנסים להעביר אותן מהתבנית, אחרת הן מתפרקות.

 

 

 מצננים ושומרים בצנצנת אטומה – בקיץ אפשר אפילו במקרר.

 

ומה עושים אם אין שקית זילוף?

משתמשים בשיטת שתי הכפיות- אוספים מעט מהתערובת בכפית אחת ובעזרת השניה מניחים את התערובת על התבנית.

 

ומה עושים עם 4 החלמונים שנשארו?

עוטפים אותם בניילון נצמד, כך שהניילון מוגע בחלמונים ושומרים עד למחרת במקרר. ואז מוסיפים לחביתה או מכינים קרם פטיסייר.

 

ואיך אפשר לשדרג את העניין?

אפשר להוסיף לתערובת תבלינים כמו למשל הל או קינמון טחונים. אני אוהבת להוסיף בערך שתי כפות של מי ורדים שמוסיפים לעוגיות עוד רובד מעניין.

 

פרטים על סיורי האוכל אפשר למצוא בעמותה לתיירות בת"א

 

 

אני מאוד אוהבת לאסוף מנהגים ומסורות של משפחות אחרות. כשהתגוררתי אצל דודתי האהובה בלונדון, אימצתי בשמחה את מנהג הפנקייקים של יום ראשון בבוקר לדוגמה. במשפחה של עפרי חברתי הטובה יש מסורת שאני אוהבת במיוחד- פיצה של שבת. בכל מוצאי שבת ידוע לכולם שאצל אחד מבני הדודים שלה מכינים פיצה. לשים בצק, מערבבים רטבים, מפזרים קצת גבינה ואוכלים בהנאה.

 

בשבוע שעבר החלטתי שאני מאמצת את המסורת הזו- אך במידה מצומצמת משהו, ולרגל יום הולדתו של אבי החלטתי לפצוח במסורת "פיצת יומולדת". ערבבתי ולשתי, מדדתי ושפכתי, וניסיתי להמיר את המתכונים הרגילים לגרסא נטולת גלוטן, ואחרי כמה נסיונות הגעתי לנוסחה המוצלחת שלפניכם.

רצה הגורל, ואחי הקטנצ'יק חש ברע, ובמקום ארוחת ערב משפחתית וחגיגית, הורי בילו איתו את הלילה במיון. וכך נותרנו אחי, אחותי ואני לזלול את הפיצות שיצאו מהתנור בקצב. בעקבות ההצלחה המסחררת, עשינו למחרת "שידור חוזר", רק שהפעם מאזן הכוחות השתנה – אמנם הורי ואחי הקטנצ'יק חזרו, אבל הגדולים יצאו למחנה של הצופים, ואת מקומם החליפו חברים שהוזמנו בספונטניות.

וכך יצא שמהנסיון שלי לייצר לנו מסורת משפחתית חד שנתית, נהיו כמה ערבים מצחיקים וטעימים עם פיצות לפי הזמנה אישית ולא מעט אלכוהול בשביל מצב הרוח מסביב. לפי הבדיקה המאוד מעמיקה שערכנו, מומלץ במיוחד להגיש את הפיצה עם קוקטייל מימוזה או מוחיטו קר!

 

 

לבצק

700 גרם קמח ללא גלוטן (גלעם)

 24גרם שמרים טריים

כפית מלח

שתי כפיות סוכר

שתי כפות שמן זית (+ כוס לשימון)

 180מ"ל חלב

 180מ"ל מים

 

לרוטב

ענף בזיליקום

חצי ראש שום

300 גר (קופסה) עגבניות מרוסקות

300 גר (קופסה) רסק עגבניות

מלח ופלפל לפי הטעם

 

 500גרם גבינה מגוררת-אני השתמשתי ב"פיצרלה" בשילוב עם גבינת עמק פשוטה

 

תוספות לפי הטעם – אצלנו היו זיתים ירוקים,תירס ונקניק פיקולו (כמו פפרוני, רק פחות חריף)

 

 

 

איך מכינים?

מניחים בקערה של המיקסר את הקמח. בצד אחד של הקערה שמים את המלח והסוכר, בצד השני את השמרים ושתי כפות שמן הזית. חשוב שהשמרים לא יגעו במלח – כי מלח הורג שמרים במגע ישיר.

 

 

שופכים את החלב והמים למרכז הקערה. מערבבים במיקסר בעזרת וו לישה עד שהתערובת אחידה. אפשר להוסיף מעט קמח או שמן אם יש צורך. התערובת צריכה להיות יבשה למדי, במרקם שקצת מזכיר פימו, או דאס.  לא לדאוג, נוסיף שמן זית בהמשך שיביא את הבצק למרקם האידיאלי. 

 

 

מכסים את הקערה במגבת ומניחים לכשעה במקום חמים ולח – במזג האוויר הזה אני מניחה אותה בין האדניות על החלון. אל תצפו שהבצק יתפח, או יכפיל את נפחו, אנחנו נותנים לו לנוח רק כדי שירגע והשמרים יתחילו לעבוד, אבל הבצק לא אמור לתפוח.

 

 

מכיוון שהבצק יותר יבש מבצק פיצה רגיל, אנחנו לא מקמחים את משטח העבודה, אלא משתמשים בשמן, גם כדי למנוע הדבקות וגם כדי להוסיף עוד קצת אלסטיות לבצק. משמנים בשמן זית את הידיים ואת משטח העבודה. בוצעים עיגולים מהבצק ולשים אותו קצת כדי להחדיר פנימה את השמן ולרכך אותו, יוצרים עיגול ומרדדים בעזרת מערוך לגודל הרצוי. אני אוהבת לעשות את הפיצות בגודל של התבנית (קוטר של בערך 30 סנטימטר). מעבירים את הבצק אל נייר אפייה בעזרת המערוך. בעזרת כף מורחים כמות נדיבה של הרוטב על הפיצה, ושומרים כחצי סנטימטר מהקצוות. מפזרים מעל גבינה מגוררת ותוספות לפי הטעם.


 

הרוטב-

מקלפים את השום, שוטפים את הבזיליקום ומפרידים את העלים מהגבעולים. מניחים אותם בבלנדר (או במעבד מזון) ביחד עם שניסוגי העגבניות וטוחנים עד דק. מתאימים את הטעם עם מלח ופלפל.

 

 

*הרוטב נשמר נהדר במקרר עד עשרה ימים ומשמש גם רוטב נהדר לפסטה...

 

כמה טיפים חשובים להצלחת אפיית הפיצה-

  • חשוב מאוד שהתנור יהיה בחום המירבי שלו לפני שהפיצה נכנסת אליו, כלומר, כדאי להדליק אותו מראש ולוודא שהוא לוהט.
  • חשוב שגם התבניות יהיו חמות לפני שהפיצה נכנסת לתנור. אני מכניסה את התבניות מההתחלה ומוציאה אותן למינמום ההכרחי רק כדי להעביר את הפיצה אליהן בעזרת נייר האפייה.
  • לא פותחים את התנור באמצע! לפיצה יקח בערך שמונה עד עשר דקות להיות מוכנה. כשרואים דרך החלון של התנור שכל הגבינה נמסה לחלוטין, והשוליים נראים שזופים למדי, רק אז פותחים את הדלת של התנור ונוגעים בזהירות בשולי הפיצה לוודא שהיא באמת אפויה.
  • טיפ לשדרוג הבצק- אפשר להוסיף לו תבלינים מיובשים כמו למשל אורגנו או בזיליקום, וגם מעט גבינה – זה מקפיץ את הפיצה לרמות אחרות.
    מכמות הבצק הזו הכנתי כשבע פיצות גדולות יחסית בקוטר של
    30סנטימטר (קצת יותר מצלחת סטנדרטית), ואם עושים אותן קטנות יותר, אז אפשר אפילו להכין יותר.
  • הפיצה לוהטת! הזהרו לא להכוות...

זה היה החורף הקר ביותר בשלושים ושלוש השנים האחרונות. חורף קר ועגמומי שכזה גורם לך להעריך את השמש, את החום, את הדברים הקטנים והשטותיים שגורמים לאושר, כמו למשל התחושה של הרוח על כתפיים חשופות. הימים עברו, והאביב נגלה ונפרש לו לאטו. העצים החומים מתעטפים בעלים ירוקים, השדות שהיו מכוסים בשמיכת שלג לבנה מכוסים עכשיו בשמיכת פרחים בכל צבעי הקשת, והאנשים שהסתתרו מאחורי המעילים מתגלים ברחוב במיטב מלבושיהם. 

באחת השבתות, גם אני התלבשתי במיטב מלבושי האביביים, ויצאתי לשוטט במדרחוב של העיירה שלנו- צ'שם (CHESHAM), אי שם בצפון מערב לונדון. בכל יום רביעי ושבת מגיע אלינו שוק האיכרים. החל משעות הבוקר המוקדמות נפתחים ברחוב הראשי דוכנים של איכרים מהאזור הקרוב וגם מאזורים מרוחקים יותר, שמציגים את מרכולתם ותמיד שמחים לתת לך חתיכת טלה בעלת שושלת מפוארת, ירקות ופירות שהבוץ מהשדה עוד עוטף אותם וממתקים מעשה בית.

לאחרונה הגיעה רוכלת חדשה לשוק – גבנית צרפתייה, שמתעקשת לקשקש עם הלקוחות בצרפתית – גם אם רמת הבקיאות שלהם בצרפתית מסתכמת ב”בונז'ור”. נדמה שלה זה ממש לא מפריע, היא פשוט שמחה שמישהו מקשיב.

אני אוהבת גבינות. מאוד מאוד אוהבת גבינות. ואני תמיד שמחה לטעום גבינות שונות ומשונות שלא טעמתי בעבר ולכן לא הפריע לי במיוחד שהיא ממשיכה לדבר כל עוד היא מציעה לי טעימות מכל הבא ליד. כמובן שלא הייתה ברירה, ומהדוכן שלה חזרתי הביתה עם מגוון של גבינות מופלאות, מסריחות יותר ומסריחות פחות שגרמו לאושר גדול באותו אחר הצהריים.

ובעוד ארומת הגבינות מרחפת מעל, ניגשתי להכין את מוס הריקוטה שלפניכם.

 

מוס ריקוטה

125 מ"ל חלב

4 חלמונים

100 גרם סוכר

 3עלי ג'לטין (קצת פחות משקית של אבקה)

 500גרם גבינת ריקוטה

100 גרם סוכר

500 מ"ל שמנת מתוקה

 

איך מכינים?

מחממים את החלב בסיר קטן עד שהוא מבעבע בעדינות.

בזמן שהחלב מתחמם, טורפים היטב את החלמונים עם כמות הסוכר הראשונה.

כשהחלב מוכן, מוזגים שליש ממנו לתוך תערובת החלמונים, מערבבים היטב, ומחזירים את הכל לסיר.

מערבבים את התערובת מעל האש תוך כדי ערבוב מתמיד, עד שהתערובת סמיכה כך שאם מעבירים את האצבע על גב כף הערבוב, הקו שנוצר נשאר חלק והקרם לא נוזל ומכסה אותו. (אם במקרה בישלתם את הקרם יותר מדי, ונוצרו גושים – אין בעיה, פשוט סננו את הקרם לתוך קערה נקייה והמשיכו כאילו לא קרה כלום...)

 

בזמן שהקרם מתקרר לו לאיטו – מקציפים את השמנת עם הכמות השנייה של הסוכר עד שיש קצפת רכה ועדינה – זהירות לא להקציף יותר מדי!

 

אם משתמשים בעלי ג'לטין – משרים אותם לכמה דקות בקערית עם מים קרים כדי שיתרככו, ואז סוחטים מהם את המים וממיסים אותם בקרם.

אם משתמשים באבקה, מפזרים אותה ישירות לתוך הקרם.

בשני המקרים – חשוב מאוד לערבב היטב ולוודא שאין שום גושים או חלקים של ג'לטין שלא התערבבו.

 

מערבבים את גבינת הריקוטה לתוך הקרם, משלבים את הקרם ביחד עם השמנת המוקצפת- ויש לנו מוס!

 

עכשיו עושים עם המוס מה שרוצים.

אני נעזרתי בשקית זילוף וזילפתי אותו לתוך תבניות פלסטיק בצורת קונוסים. אם לא בא לכם להשקיע כל כך, אפשר להיות יצירתיים ולהשתמש בכל מיכל פלסטיק שעולה על רוחכם, או למלא תבנית סיליקון של מאפינס, או פשוט למלא תבנית "אינגליש קייק" ולהגיש לאורחים שלכם פרוסות מהמוס.

אם מחליטים ללכת על תבנית שלא עשויה מפלסטיק או סיליקון, רצוי מאוד לרפד אותה בניילון נצמד לפני שממלאים אותה – כדי שיהיה אפשר להוציא את המוס כשהוא מוכן.

 

אם יש זמן – שומרים את המוס במקרר ללילה, וכשעתיים לפני ההגשה מעבירים למקפיא כדי שיהיה יותר נוח להוציא מהתבניות. אם אין זמן – מכניסים ישר למקפיא, מינימום שעתיים...

 

קומפוט פטל

250 גרם פטל טרי

 100גרם פירה פטל

150 מ"ל מים

100 גרם סוכר

10 מ"ל גרנדין

 

מבשלים את הסוכר עם המים עד לרתיחה עם בועות קטנות.

מורידים מהאש ומוסיפים פנימה את הפירה. מערבבים, ונותנים לתערובת להתקרר קצת -  מחוץ למקרר כמובן – בערך חצי שעה.

מוסיפים פנימה את הפטל הטרי והגרנדין, ומערבבים בעדינות רק כדי לוודא שכל הפירות עטופים בסירופ.

נותנים לקומפוט לנוח עוד כעשרים דקות עד חצי שעה לפני ההגשה.

 

ומה עושים אם אין פירה פטל?

לוקחים 100גרם פטל טרי ומניחים אותו בסיר קטן. מכסים בשכבה של סוכר, ומבשלים תוך כדי ערבוב ומעיכה של הפטל עד שהוא מגיע כמעט למרקם של ריבה.

 

ומה עושים אם אין גרנדין?

כמובן שאפשר לוותר על האלכוהול, אבל אם רוצים בכל זאת, אפשר להוסיף כמות זהה של קירש, וודקה או כל משקה אלכוהולי שאתם אוהבים – כל עוד הוא "נקי", משקאות כמו אייריש קרים לא כל כך ימצאו את מקומם בקומפוט הזה.

 

ודרך אגב,

אם אתם מרגישים הרפתקניים, אתם מוזמנים לנסות את המוס עם גבינות אחרות, בעלות טעם מודגש יותר. אני אשמח לשמוע איך זה יצא. בתאבון!

במקביל ללימודים, אני עובדת במטבח ההכנה בקורדון בלו, ובשעות הפנאי שוקדת על הסבה של רוב המתכונים שאני לומדת לגרסאות נטולת גלוטן.

מתגוררת בצפון לונדון עם צוות טועמים מנוסה וביקורתי שבראשו עומד פעוט דעתן בן כמעט שנתיים שתמיד אומר לי את האמת על הנסיונות היצירתיים שלי.

 

 

זהו חג הפורים השני שלי בתפוצות, אמנם לא השני ברצף – אבל זו הפעם השניה שאני חוגגת את החג שלא ברחובות עמוסים בנסיכות, מכשפות, גיבורי על וחיקויים של חיקויים מארץ נהדרת.

חג הפורים הראשון שלי בחו"ל היה באירלנד. הייתי נערה מתבגרת שמאוד רוצה להרשים את חבריה לכיתה, והחלטתי שהדרך הטובה ביותר תהיה להכין להם את המאכל המסורתי– אזני המן. אני חשבתי שיצאו לי אוזני המן מושלמות – פריכות וטעימות, עם מילוי שוקולד מפנק. חברי לכיתה קצת פחות התלהבו מהרעיון שהם הולכים לאכול אוזן של מישהו, והמאפים הקטנים והחמודים שלי נחלו כשלון חרוץ. באותו היום נשבעתי שלעולם לא אנסה להאכיל גויים במאכלים יהודיים, אלא אם הם ממש ממש יתחננו.

מאז עברו אי אילו שנים, ואני עומדת בשבועתי. לכן אני מוצאת את עצמי במצב מאוד מעניין בחג הזה – האם אפר את השבועה ואכין אוזני המן לחברי למטבח הלימודים? או אולי אצליח למצוא את רוח החג במאכל אחר ומעניין? אחרי שלושה ימים של לבטים וחיפוש מתכונים מעניינים ושונים לאוזני המן החלטתי לשבור את התבנית ולנקוט בגישה אחרת – תחפושות, הפתעות ומשלוחי מנות! החלטתי לנסות את כוחי בפונדנט שוקולד עם הפתעות מרגשות - “משלוח מנות" של עוגת שוקולד שנראית תמימה, אבל בתוכה מסתתרת הפתעה משמחת...

 

 

לפונדנט:

 

200גרם שוקולד מריר

200גרם חמאה

4ביצים

2חלמונים

150גרם אבקת סוכר

50גרם סוכר

55גרם קמח אורז

55גרם אבקת קקאו

 

להפתעות:

 

עדשי שוקולד, בוטנים, אגוזי קשיו, מרשמלו

 

לסירופ:

 

300גרם סוכר

100מ"ל מים

200מ"ל מיץ תפוזים בטמפרטורת החדר

50גרם ג'ינג'ר טרי מגורר

 

מתחילים מהסירופ:

מבשלים את הסוכר והמים בסיר בינוני עד שהסוכר הופך לקרמל זהוב בהיר. מורידים מהאש ומוסיפים את מיץ התפוזים בחלקים מאוד קטנים. הקרמל לא יהיה שמח כשנוסיף לו את המיץ, לכן כדאי לעשות את זה לאט ובהדרגה. אין צורך לערבב, רק לנענע קצת את הסיר. אחרי שמסיימים להוסיף את כל המיץ, מחזירים לאש קטנה ונותנים לסירופ לבעבע בעדינות לחמש דקות עד שהוא מצטמצם והופך ממיץ לסירופ. מורידים מהאש ומכניסים את הג'ינג'ר. ככל שתשאירו את הג'ינג'ר יותר – הטעם שלו יהיה יותר מורגש. אני אוהבת לסנן אותו החוצה אחרי ארבע דקות.

 

עוברים לפונדנט:

ממיסים שוקולד וחמאה ביחד (אפשר במיקרו)

מערבבים היטב את הביצים, החלמונים ושני סוגי הסוכר

מנפים ביחד את הקמח ואבקת הקקאו

מוודאים שהתערובות השוקולד לא חמה מדי, ומוסיפים פנימה את תערובת הביצים – מערבבים היטב. מוסיפים פנימה את הקמח ואבקת הקקאו, וממשיכים לערבב עד שהתערובות אחידה וחלקה. ממלאים תבנית שקעים עד קו האמצע, מכניסים את ההפתעות ומכסים בשכבה נוספת כמעט עד שפת התבנית – אני אוהבת להעזר בשקית זילוף, אבל כף תעשה בדיוק את אותה עבודה. מעבירים למקרר לפחות לשעה – כמה שהתערובת תהיה יותר קרה יותר טוב – אבל לא להקפיא!

מוציאים מהמקרר ומעבירים ישר לתנור שחומם ל180 מעלות. בודקים את המאפים אחרי 12דקות – אנחנו רוצים להוציא אותם כשהצדדים אפויים אבל המרכז נוזלי. איך יודעים? בודקים, נוגעים, ואם צריך מקריבים אחד ומוציאים אותו לצורך הבדיקה.

מוציאים מהתנור ומשאירים לכחמש דקות להתייצבות בתוך התבנית. מעבירים לצלחת הגשה ומגישים עם הסירופ.