אחד מאירועי חגיגות היובל היה סיור באזור דרום ת"א (נוה צדק, שוק לוינסקי והסביבה) שהכותרת שלו הייתה אוכל. כך מצאנו את עצמנו חבורת נשים בגילאים שונים מ- 20ועד 60, הולכות אחרי מדריך מקסים בין סמטאות ורחובות ראשיים, מנשנשות את דרכנו בעקבות הריחות והטעמים בסביבה. לקראת אמצע הסיור הגענו למאפייה קטנה, שנראית כאילו מישהו שכח אותה אי שם בשנות השבעים המוקדמות.
ירדתי את שלושת המדרגות לתוך קפסולת הזמן הזו בחשש גדול, מוכנה להתמודד עם איזו "סברינה" מלאת סירופ סוכר או נשיקות מרנג צבעוני שיונחו בפני. החששות שלי התפוגגו להם ברגע קטן וקסום שבו נפגשתי לראשונה עם עוגיות המרציפן הטעימות ביותר שאכלתי מימיי.
מאז הסיור הזה חזרתי למאפיה הזו עוד פעמיים - פעם אחת הצלחתי למצוא אותה, ובפעם השניה כבר לא. למזלי הרב דודתי היקרה תמי זכרה את המקום (באופן מפתיע יש לציין), והחליטה שהעוגיות האלו - ששוות את משקלן בזהב - הן המתנה מושלמת ליום ההולדת של אבא שלי, כך שלפני מספר שבועות מצאתי את עצמי מתענגת שוב על טעמן הקסום. מכיוון שאת המאפייה אני לא מצליחה למצוא, החלטתי שאני חייבת לפצח את המתכון שלהן, ונכנסתי לסדרת ניסויים ארוכה ומסובכת שכללה כל מיני הרכבים ותצריפים מוזרים של חומרי גלם, בנסיון להגיע למתכון עוגית המרציפן המושלמת. אני חייבת להודות שעד היום לא הצלחתי לפענח את הסוד. מה שכן הצלחתי זה ליצור את המתכון שלפניכם, שיוצר עוגיות מרציפן מקסימות, מתוקות וכיפיות שאני תמיד אוהבת שיש בבית.
את המתכון של העוגיות המיתולוגיות אני ממשיכה לנסות לפענח...
מרכיבים
300גרם מרציפן
4חלבונים
250גרם אבקת שקדים (שקדים טחונים שטחנתי עוד קצת במעבד מזון)
150גרם אבקת סוכר
איך מכינים?
מחממים תנור ל-120מעלות ופורשים נייר אפייה בשתי תבניות.
מפרידים את הצהובים מהלבנים.

מערבלים את המרציפן עם החלבונים במיקסר עם וו גיטרה במהירות בינונית עד שהתערובת אחידה – היא נהיית די נוזלית וזה בסדר גמור.

מערבבים את אבקת השקדים עם אבקת הסוכר בקערה נפרדת,

מנמיכים את מהירות המיקסר, ומוסיפים פנימה את התערובת.
נותנים למיקסר לעבוד עד שהתערובת אחידה.
מעבירים לשקית זילוף עם פייה חלקה (או אפילו בלי פייה).
מזלפים עוגיות קטנות בקוטר 2ס"מ (אפשר גם גדולות יותר, תלוי מה מתחשק לכם)

ושומרים בינהן מרווח של לפחות חצי סנטימטר, הן נוטות להתפרס באפייה.
אופים כ- 25דקות עד שהעוגיות מתייצבות ומעט יבשות למגע. חשוב לחכות שהן יתקררו קצת לפני שמנסים להעביר אותן מהתבנית, אחרת הן מתפרקות.

מצננים ושומרים בצנצנת אטומה – בקיץ אפשר אפילו במקרר.
ומה עושים אם אין שקית זילוף?
משתמשים בשיטת שתי הכפיות- אוספים מעט מהתערובת בכפית אחת ובעזרת השניה מניחים את התערובת על התבנית.
ומה עושים עם 4 החלמונים שנשארו?
עוטפים אותם בניילון נצמד, כך שהניילון מוגע בחלמונים ושומרים עד למחרת במקרר. ואז מוסיפים לחביתה או מכינים קרם פטיסייר.
ואיך אפשר לשדרג את העניין?
אפשר להוסיף לתערובת תבלינים כמו למשל הל או קינמון טחונים. אני אוהבת להוסיף בערך שתי כפות של מי ורדים שמוסיפים לעוגיות עוד רובד מעניין.
פרטים על סיורי האוכל אפשר למצוא בעמותה לתיירות בת"א







