בזמן שמסביב לשולחן רצו אימרות שפר כמו שהגודל לא תמיד קובע, ושזה לא הגודל אלא הקוטר, או כמו שאח שלי המאותגר אורכית (לדעתו) טוען ש"זה לא הגובה אלא שיעור הקומה", השולחן נמלא צלחות בקוטר שלא יבייש צמיגים של רכבי 4X4. גם אם חשבתם שבגורמה, המנה מתרכזת בקטן במרכז וכל השואו הוא בקישוט, אז כאן תקבלו את ההוכחה שאפשר גם אחרת, גם כשהמנה תואמת את גודל הצלחת.

פתחנו בחלת בצל שיפודי גבינת חלומי וכנפי עוף, המשכנו בפטה כבד עם ריבת קיווי (ללקק את הצלחת...) וקינחנו את המנות הראשונות בקרפצ'יו פרמז'ן נפלא. אני הלכתי על בטוח והזמנתי דיאט קולה, אבל היה קשה לפספס את כוס הבירה של החצי ליטר (כשקו הקצף יושב לו באלגנטיות על השנתה של ה cl50).

אחרי כל זה עוד הוזמנו לתקל את ה "800 גרם", למרות שרובנו כבר היינו די שבעים.

הסאגה החלה בהמבורגר מפלצתי (שמגיע בלי לחמנייה, מכיוון שעוד לא המציאו את זאת שמסוגלת להכיל אותו) טעים להפליא (ואני לא בחורה של קציצות), מחבת רותחת של כבדי ושיפודי עוף, פרוסות פילה בקר עשויים RARE עד MEDIUM WELL ככה שכל אחד קיבל את המידה האהובה עליו, וגולת הכותרת – אנטריקוט אימתני (עוד לא ראיתי כדוגמתו במקומותינו) – חגיגה!!!

וכל אלה אירחו חברה לצ'יפס עסיסי, ריבועי תפוחי אדמה מתוקים ומגוון רטבים.

ולהוסיף על כל העונג הצרוף הזה, באלכסון ממני ישבה לה ילידת קליפורניה עם מבטא מתנגן (פעמונים לאוזני!) ושתינו העלינו באוב את כל המקומות הנפלאים שהטעמים על השולחן לקחו אותנו אליהם.

כשהגיע זמן הקינוחים ולשולחן הגיעה עוגת הגבינה והשוקולד (איזה צירוף מנצח!), התרפקנו על הביקורים ב CHEESE CAKE FACTORY   עם 35 סוגי עוגות הגבינה שלהם (אבל זה כבר חומר לבלוג של נועם בלומנפלד...).

למרות שאני דווקא בימינו אלה בענייני צמצום הרוטב שלי (עשינו סיעור מוחין והגענו למסקנה שבאנגלית צמצום רוטב זה  (... REDUCING בינתיים, בלי שום בושה, זאת שלקחה אותי לשם, טבלה בעניין רב בעוגה, קפצה ראש לתוך בריכת פונדנט השוקולד המוקפת הררי קצפת ועשתה קולות...שלא אחזור עליהם כאן.

בקיצור - הבנתי שהיה שווה כל קלוריה וכל גרם של שומן.

השולחנות הגדולים, התקרה הגבוהה, התאורה העמומה שמחקה בזהירות את חוסר היכולת לזהות מה יושב לך בצלחת בדיינרים אמריקאים, היו בדיוק במידה הנכונה. העיצוב, מסכי הטלוויזיה עם משחק הכדורסל, ובעיקר קולות קליפות הבוטנים שהתפצחו תחת רגלי המלצרים (יום שני הוא ערב בוטנים) הביאו לי הרבה נחת.

אוי כמה התגעגתי.

ועד שלא יצא לי לחזור לדאלאס טקסס כדי לאכול קוורטר פאונדר בעובי אינצ' עד שניים,

לכאן אני עוד אשוב.