כללי
פלאנטיין - קוסטה ריקה
פלאנטיין. תגידו, אני יכול לשאול שאלה?
אוקיי: כולנו מכירים את הברווז, אז אם זה נראה כמו בננה, הולך כמו בננה, ועושה קולות של בננה – זה בננה או לא?
לא, זה "פלאנטיין".
כך בקוסטה ריקה.
נכון, המדקדקין יטענו שהבננה טיפ-טיפה מתוקה יותר, והפלאנטיין מיועד לטיגון ובישול, אבל רבכ – זה בננה! אין אף קוף בדרום אמריקה שלא היה קורא לזה בננה!
לא אצל הקוסטריקאים. (אגב, איך אומרים: "קוסטה ריקאים"? "קוסטה ריקים"? אף אפשרות לא נשמעת טוב).
ולמה זה משנה? כי בכל בית אוכל בקוסטה ריקה, מהדוכן העלוב ביותר באיזה חור בהרים, ועד מסעדות היוקרה שלחופי האוקיינוס, אפשר למצוא מנה של פלאנטיין כזה או אחר, בוקר צהריים וערב.
דווקא טעים, האמת.
- 4 comments
- הצג את ההמשך
גורת מחבת אדומה קטנה קטנה קטנה....
כבר היה כמעט חצות כשהיא דפקה בדלת. "זו לא שעה לקטנטנים להסתובב בחוץ" אמרתי לה, מנצלת את ההזדמנות להתאמן בדיבור אימהי נוזף. בקרוב מאוד אזדקק גם אני לרפרטואר המילולי הזה.
החלטתי להשכיב אותה לישון בינתיים.
לפני שנרדמנו לחש לי אופיר: "תחזירי אותה, היא קטנה מידי. מה אנחנו מבינים בקטנים כאלה?" "אבל היא כזו מתוקה" עניתי לו, "וראית שהיא אדומה? איך אפשר לסרב לגורת מחבת אדומה?"
בבוקר הגיע גם מכתב עם הסברים והמלצות. חשבתי שזה כמו בסרטים שמשאירים תינוק בפתח דלת המנזר עם מכתב.
עוגת חארבטיטיס
הקטנה התחילה לאכול פירות! סוףסוף אחרי חודשים של יניקה יש לי הזדמנות לבשל לה משהו. בשלב זה נרשמה העדפה ברורה לבננה אפרסק ואגס. גם המנגו התקבל בברכה.
כמו כל אם מתחילה ומתלהבת מידי מילאתי את הבית בכל פירות הקיץ תוך התעלמות ברורה מהעובדה שהילדה אוכלת כמה כפיות ביום ופרי וחצי כנראה היו מספיקים לה לשבוע.
מילא, את המנגו והאפרסקים אפשר לשכן במקרר לעוד כמה ימים אבל מה עושים עם אשכול הבננות שתוך יומיים חמים במיוחד מאבד את חינו (זה דבש, זה דבש)?
בדיוק כשעמדתי מעל קערת הפירות הגדושה וחככתי בדעתי אם לזרוק את האשכול כולו (פחות חצי בננה) אחר כבוד לפח, דפקה בדלת תבנית האינגליש קייק הירוקה.
לחמים
לֶחֶם הוא מוצר מזון בסיסי, הנפוץ כמעט בכל העולם מאז שחר הציוויליזציה האנושית. לחם הוא מאפה רך המתקבל מאפייה, מבישול או מטיגון של בצק, לרוב בצק שהותפח על ידי שמרים. הוא אחד מסממני הציוויליזציה האנושית, זאת בשל התהליך המורכב שצריך לעבור הלחם על מנת להיות מוכן למאכל. (ויקיפדיה)

ההגדרה שלי ללחם? אוכל מנחם, מזון שעושה לך טוב על הנשמה, שמענג את הקיבה, שמרגיע עצבים ושהולך מצויין עם חמאה ואנשובי ו..עגבניה..טוב נו, וקצת בצל ירוק
חיכיתי בציפייה (ובתפיחה (-:) לשיעור לחמים. ויודו שאר חברי הכיתה היקרים שלי שגם הם כססו ציפורניים בהמתנה. כי אין אדם שלא אוהב לחם ויש ככ הרבה שמפחדים אפילו מהמחשבה לאפות לחם.
דגים
בואו נחזור שנה אחורה בזמן, יושבת בבית הקפה השכונתי שלי שם הייתי מתנחלת ללא לאות עם הלפטופ, מנצלת את חביבותם של בעלי המקום כדי להשתמש בשירותיהם ובחשמל תמורת 2 כוסות אספרסו. כן כן שם נחנקתי מדג. גאוות המקום, מושט בעשבי תיבול. למשך חמש דקות ארוכות הייתי בין חיים למוות עד שהצלחתי לשלוף את אותה עצם ארורה. טוב.. זו הגירסה שלי, הגירסה של המלצר מעט פחות דרמטית אבל מי מקשיב לו...
אבל.. למרות אותה חוויה מערערת אני מודה שאם מישהו היה מכין לי דג כלשהו כל יום הייתי מוכנה להמיר את זה בכל מנת בשר. כן אני בטוחה שרובכם מרימים גבה עכשיו בחוסר אמון, אבל תחשבו על זה רגע, זה הרבה יותר קליל וגם תבינו שבמשפחה טריפוליאטית דגים זה אחד המרכיבים העיקריים, בשר היה דבר יקר ודגים היינו יכולים פשוט להשיג לבד ובזול. אז יש כמובן את החריימה המצויין ודגים בחמאה שזה מעדן שאמא שלי מכינה והורסת לי את כל הדיאטה וכמובן דגים מטוגנים וקציצות דגים ועוד ועוד ועוד. אפילו טונה מקופסא זה משהו שאני מכורה אליו. אבל שישאר ביננו.
עוף
הידעתם שהישראלים צורכים 53 ק"ג עוף לנפש בשנה?!!! תמצאו לי בית שאין לו מנת עוף!
כולנו אוכלים עוף, אני אפילו מכירה כמה כאלו ששונאים את הריח אבל מכורים לשניצלים. בכלל, שניצל זו המנה היחידה שעדיין לא מצאתי לה אויבים... ובכלל עוף יכול להנפיק שלל של מנות כך שכל אחד מוצא את עצמו. ובכלל!!, אחד מזכרונות הילדות האהובים עלי הייתה עוף שחום בגריל, עטוף ריחות של תבלינים, מלווה תמיד בסלט עגבניות, בצל ושמן וכיכר לחם שחור. תענוג ילדות אמיתי.

שיעור 4 – בקר, כבש וילדה קטנה וצמחונית
הרשו לי לספר לכם סיפור...
לפני הרבה שנים, במשפחה טריפוליטאית חובבת בשר , החליטה הבכורה להיות צמחונית. התדהמה הייתה גדולה ובמשפחות מסויימות זו עילה להרג על רקע חילול כבוד המשפחה. למזלה של אותה בת סוררת, לקחו הוריה היקרים את העניין קצת אחרת וסבלו כמה שנים עד שנרגעה וחזרה להיות חובבת אדום אדום. הילדה הזו היא אני.. . כן כן מאז תקופה אפלה הפכתי להיות טורפת בשר לא קטנה אבל מה... להתעסק עם אותם נתחים.. לא ממש העזתי.

אין הרבה דברים שישוו לביס הראשון של סטייק טוב, המיצים, התחושה הבשרנית, הלעיסה. או אותם טעמים שמשתוללים בפה כשנוגסים בהמבורגר עסיסי או מכרסמים כנפיים חריפות.
שיעור 3 - רטבים
מממ... ביצים בנוסח בנדיקט..פרוסת בריוש קריספית, ביצה עלומה ורוטב הולנדייז שמלטף את הכל באהבה.. אחת המנות האהובות עלי ועם זאת, אחת המנות שמעולם לא הצלחתי לעשות.
כל קונספט הביצה העלומה תמיד הופך אצלי למקושקשת בסיר מים, והרוטב??? מי בכלל חולם להצליח לעשות אותו עם כל העירבובים וההקרמות.
אז כן, שיעור שלישי ואנחנו מתחילים ללמוד איך עושים הולנדז, מיונז אמיתי, מה זה אומר אמולסיות ואיך שולקים ביצה!
נה נה נה ננה בר
יש לנו מסורת בין החברות, לקחת פסק זמן משגרת היום, אחת לכמה שבועות ולצאת לבילוי משותף. רק בנות. הבילוי המועדף עלינו הוא כמובן מסעדה טובה שאפשר גם לשבת ולהנות מהחברה, לקשקש כמו שרק בנות יודעות וגם להתענג על אוכל טוב.

בזמן האחרון קצת הזנחנו את המנהג. כבר שבועות שאנחנו קובעות ומבטלות קובעות ומבטלות. החופש הגדול, החום, העייפות, הסדק החברתי, חזקים מאיתנו, מסתבר.
ואז הגיעה הזמנה מ "ננה בר" לבוא ולחגוג אתם את התפריט החדש שהרכיב לכבוד הקיץ, השף ישן חדש איגור ויינברג. איגור היה בעבר השף של ננה, עזב וחזר לאחרונה, כי אין מקום כמו הבית.
קורס בישול - לגעת באוכל
אני מביטה בדמות שניבטת אלי בשהתקפות של דלת המתכת הענקית ולוקח לי כמה דקות ארוכות לעכל שהדמות לבושת בגדי השף הלבנים זו אני!!. לא שהיו לי יותר מכמה דקות כי ברקע כבר נשמעו הצעקות של עדי השף שנוזף בנו לקצוץ!!! לקצוץ!! לקצוץ!!

הרעיון להתחיל קורס בישול מקצועי כבר התיישב במוחי עוד כשניסיתי על חשבון קיבתם של חברי, להכין ארוחה שלמה שחלקה לדעתי לא התעכל עד היום. שנים של כתיבה על אוכל והתחככות נעימה בשפים חמודים לא נתנו לי את הידע הבסיסי שכל חובב בישול חייב שיהיה לו. הידע לחתוך, הידע לבסיס של כל בישול – ציר, החוקים הפשוטים להכנת לחם או בצק פריך מושלם ועוד ככ הרבה.
תצא בחוץ – אי זוגי
מלון ברמת החייל? ברחוב הברזל? עם מסעדת שף? כשרה?
אז זהו שכן. מתוקף עבודתנו, אנו חולפים ברחוב הברזל לפחות פעמיים שלוש בשבוע, והדגש על חולפים. הרחוב העמוס לעייפה באנשי היי-טק, מבקרי אסותא, ומשובץ בעשרות בתי אוכל מסוגים שונים, מעולם לא הסביר לנו פנים. למעט פנינה אחת או שתיים, אנחנו מעדיפים להינות במקומות אחרים.

את מלון לאונרדו אני מכיר בעיקר מהפרסומים על שחקני הנבחרת שמתאכסנת שם לפני משחקים.
כל ההקדמה הזאת נועדה להבהיר שלארוחת הטעימות שהוזמנו במסעדת "אי זוגי" הגענו ללא ציפיות גבוהות במיוחד, נעביר ערב, יהיה נחמד.
תצא בחוץ – מחניודה
אני בדיאטה, סוג של אוקסימורון. איך פרעסר, מעצם שמו, מגיע לדיאטה?
לא ברור גם לי. אולי אלו הם הבגדים שכבר אינם מצליחים לכסות כלום ויוצרים מראה של אישה בהריון, אולי פשוט צריך לפנות מקום לעוד אוכל (אין לי שמץ וזה לא ממש משנה) גם כך אני מספיק נבוך.
תוסיפו לכל זה את העובדה שמתוקף עבודתי, אני מוקף בשפים ובאוכל משובח. תבינו. המצב קשה.
אבל מספיק לדבר עלי ועל הצרות שלי, בואו נדבר על שלכם.
אני אקדים ואומר: מי שטרם ביקר במסעדת מחניודה, שיעזוב הכל, ברצינות!
תתקשרו כבר עכשיו 02-5333442.
אני מחכה, לא כותב כלום עד שתסיימו.

קלמרי מושיקו
רג'ינה
יש מקומות שמה שהופך אותם למיוחדים זה האנשים. מסעדת רג'ינה, במתחם התחנה, היא מקום כזה.

הבעלים דפנה בן ציון, מקבלת את פני האורחים בכניסה, עם חיוך אצילי. היא מוסיקאית, שמוציאה בימים הקרובים דיסק שלישי. כבר ידעתי שאני אוהבת אותה. ככה זה אצלי. אנשים מוסיקליים מקבלים אצלי הרבה נקודות.

קפה
אתחיל ואומר שאני לא מבינה גדולה בקפה. כמו שאני לא מבינה ביין. אני שותה מה שטעים לי.
כל יום נפתח אצלי בכוס קפה ובננה. חובה. כן, גם הבננה. זה הולך טוב עם קפה.

היות ואני משתמשת כבדה, את היום אני פותחת בקפה קפה ובמשך היום עוברת לנטול. ואתה שמחייך עכשיו בזוית הפה וחושב לעצמך שקפה נטול הוא לא קפה, יתכן שהצדק עמך ואתה רשאי לצחוק אפילו בקול אם זה לא מביך אותך שישאלו למה אתה יושב וצוחק מול המחשב, אבל הנטולים של היום הם לא הנטולים של פעם ואני מזמינה אותך (גם את יכולה להצטרף – שלא יאשימו אותי בשוביניזם) למבחן טעימות, אני בטוחה שלא תצליח להבדיל.
800 גרם - קרניבורית באוונגרד
המתווך של אמא של גיסתי (נראה אתכם יוצאים מזה...) אומר שלדירה טובה צריכים להיות שלושה מאפיינים חשובים: מיקום, מיקום ו...מיקום!
אני אומרת שלמסעדה מוצלחת, הטוענת לכתר אמריקאי, צריכים להיות שלושה מוטיבים עיקריים: גודל, גודל ו...גודל!
הקרובים אלי טוענים שאני תמיד מוצאת משהו חינני, אפילו בבחורה הכי מכוערת, אבל הפעם לא הייתי צריכה לאמץ את העיניים (או את הקרביים במקרה שלנו), המקום עמד בכל שלושת הקריטריונים, ובכבוד!
בזמן שמסביב לשולחן רצו אימרות שפר כמו שהגודל לא תמיד קובע, ושזה לא הגודל אלא הקוטר, או כמו שאח שלי המאותגר אורכית (לדעתו) טוען ש"זה לא הגובה אלא שיעור הקומה", השולחן נמלא צלחות בקוטר שלא יבייש צמיגים של רכבי 4X4. גם אם חשבתם שבגורמה, המנה מתרכזת בקטן במרכז וכל השואו הוא בקישוט, אז כאן תקבלו את ההוכחה שאפשר גם אחרת, גם כשהמנה תואמת את גודל הצלחת.


